שאלות ותשובות

כן זה נכון. כיום מדובר על הנחה של כ 100 שח באגרת הכלבת לעומת חיות לא מסורסות או מעוקרות.

בדיקות דם מלאות מומלצות לפני כל פרוצדורה רפואית. במקרה של מחלת רקע כגון כשל כליות, יש לבצע גם בדיקת שתן או כל בדיקה אחרת לפי המחלה הספציפית. בנוסף, בדיקה גופנית מלאה חובה.

בד”כ נהוג לסרס ולעקר בגיל של 6 חודשים אך ישנם מיקרים בהם נבחר לעקר בגיל מוקדם יותר של 4 או 5 חודשים

בהחלט כן ולכן יש להאכיל כמות הקטנה בכ-10%מהכמויות שנתנו לפני הניתוח. חשוב להבין כי חלק מהאנרגיה של גופנו מושקעת במערכת הרבייה. כאשר החיה עברה עיקור או סירוס, הגוף שורף פחות אנרגיה באופן כללי מכיוון שאין לו צורך לספק אנרגיה, חמצן וחומרים אחרים למערכת הרבייה. ולכן, אם הכנסנו לדוגמא 1000 קלוריות לגוף ביום ושרפנו 1000 קלריות אז אנחנו במצב מאוזן. כאשר הגוף צורך פחות אנרגיה, למשל 900 קלוריות, נקבל מאזן חיובי של קלוריות (כל 7000 קלוריות שוות 1 ק”ג שומן גוף).

בהחלט. לעיתים רבות הגיל משפיע מאוד. בחיות צעירות נראה השפעה רבה על התנהגות לא רצויה כגון אגרסיביות, בריחה מהבית לטובת מציאת נקבה וכו. בחיות בוגרות יותר, בד”כ אין השפעה רבה על התנהגות בעל החיים. ההשפעה בבוגרים היא בד”כ קשורה יותר לפן הבריאותי.

חיסון המשושה כולל הגנה מפני 6 מחלות:
-פרוו (Parvo):דלקת מעיים ודלקת קיבה דמית
-כלבלכבת (Distemper): פוגעת בעיקר במערכת העיכול, מערכת הנשימה ומערכת העצבים.
-דלקת כבד נגיפית.
-מחלת העכברת ( Leptospirosis) : מחלה שמתפשטת ומתפתחת בכליות ובכבד וגורמת בעיקר לחום והקאות. החיסון מכיל 2 זנים של המחלה להגנה מקסימלית.
-פארא-אינפלואנזה(Parainluenza): וירוס התוקף את מערכת הנשימה עם סימנים דמויי שפעת.

בגורים יש צורך לחסן 3 פעמים בהפרשים של 2-4 שבועות החל מהשבוע השישי של החיים. לאחר מכן הכלב יקבל את החיסון פעם אחת בשנה בלבד.

בזמן קבלת חיסוני המשושה יש צורך להימנע ממגע עם הסביבה החיצונית וכלבים אחרים כיוון שמערכת החיסון של הגור רגישה יותר. יחד עם זאת, ניתן להפגיש את הגור עם כלבים אחרים שידוע כי הם מחוסנים ושלא סבלו מכלבלבת בעבר ובאזור שאין בו הפרשות וצואה של כלבים אחרים.

כן, רוטווילר ודוברמן ידועים כיותר רגישים למחלת הפרווה ולכן מומלץ לחסנם כגורים 4 פעמים ולא 3.

על פי החוק במדינת ישראל חיסון המשושה הוא אינו חיסון חובה אך הוא מומלץ ביותר על מנת להגן על בריאות הכלב.

על פי החוק במדינת ישראל חיסון הכלבת הוא חיסון חובה וכל כלב חייב בחיסון פעם בשנה החל מגיל 3 חודשים.

אגרת חיסון ורישיון לכלב מעוקר/מסורס הוא 53.5 ₪. עבור כלב שאינו מעוקר/מסורס שגדול מגיל 6 חודשים וקטן מ 8 שנים האגרה והחיסון היא 370.5 ₪. עבור גור שצעיר מ 6 חודשים או כלב מעל גיל 8 שנים העלות היא 68.5 ₪.

פטור אוטומטי ניתן עבור:
- גור עד 6 חודשים.
-כלב בוגר מגיל 8 ומעלה (עם לפחות 8 חיסוני כלבת מתועדים בפנקס החיסונים)
ניתן לבקש פטור מאגרת הכלבת במקרים בהם:
- מצב בריאותי בו העיקור/הסירוס יסכנו את חיי הכלב.
- כלב טהור גזע שרשום באחד מהאגודים הבינלאומיים המוכרים ושאינו למטרות רווח.

חיסון בכלבת לחתולים אינו חובה על פי החוק במדינת ישראל אך מומלץ מאוד במיוחד בחתול שחי גם מחוץ לבית.

חיסון המרובע כולל הגנה משלושה מחלות נגיפיות ואחת חיידיקית:
-מחלת החתלתלת( Panleukopenia): מחלה נגיפית הפוגעת במעי הדק, בכבד, בטחול במח העצם ובמקרים קשים אף למוות פתאומי.
- רינוטרכאיטיס( (Feline Rhinotrachitis): מחלה הנגרמת ע"י וירוס ההרפס המוביל לזיהום בדרכי הנשימה העליונות ובעיניים.
- קליצי וירוס (Calici virus): מחלה הנגרמת ע"י וירוס שפוגע בחלל הפה, האף ודרכי הנשימה העליונות.
- מחלת הכלמידה( Chlamydia ): מחלה חיידקית הגורמת לדלקות בדרכי הנשימה ובעיניים. גורים הינם פגיעים במיוחד לחיידק זה ואף מסוגל להדביק בני אדם וחיות מחמד אחרות כגון כלבים וציפורים.

חיסון המרובע מחסן גם נגד המחלה החיידקית כלמידיה לעומת חיסון משולש שאינו כולל מרכיב זה.

גורי חתולים יקבלו 2 חיסוני מרובע- הראשון בגיל 6-8 שבועות והשני 2-4 שבועות אחר כך ולאחר מכן בגיל 3 חודשים חיסון כלבת ( לא חובה ע"פ החוק אך מומלץ לחתולים הנמצאים בקבוצת סיכון).
לאחר השנה הראשונה, החתול יקבל חיסון מרובע אחד וכלבת.

שעלת המכלאות היא מחלה זיהומית הפוגעת בדרכי הנשימה העליונות של הכלב. החיידק העיקרי הגורם למחלה הוא בורדטלה ברונכיספטיקה Bordetella Bronchoseptica)) אך יכול להיגרם ממספר גורמים ויראליים וחיידקים זו זמנים כמו מיקופלסמה, פרהאינפלואנזה,הרפס, אדנו-וירוס ועוד.

לרוב הכלב לא יראה סימנים פרט לשיעול קולני ותדיר. השיעול יכול להיות שיעול יבש ולעיתים רטוב המלווה בפליטה של ליחה או קצף לבן. השיעול יכול להימשך עד לשבועיים- שלושה ולהיראות לבעל הכלב כניסיון הקאה או פליטה של גוף זר כוון שהשיעול הוא קולני מאוד ובפה פתוח. ברוב המקרים המחלה היא קלה וניתנת לשליטה והטיפול לא מסובך אך במקרים מסוימים יכול להתרחש סיבוך ולהתפתחות של דלקת ריאות.

החיסון לשעלת המכלאות הוא אינו חיסון חובה בשגרה ויעיל כנגד גורם המחלה העיקרי parainfluenza virus)). ההמלצה היא לתת את החיסון כשבועיים לפני חשיפה לגורמי סיכון כגון שהייה בפנסיון כלבים או השתתפות בתערוכות ותוקפו הוא 6-12 חודשים.

הסימנים האופייניים לבליעת גוף זר הם: הקאות, חוסר תאבון/ירידה במשקל, אי מתן צואה או ניסיונות חוזרים וכושלים לתת צואה, חולשה ונפיחות של הבטן.

הטיפול תלוי במספר גורמים כגון מתי נבלע הגוף זר, גודלו של הגוף הזר, גודל בעל החיים ומיקומו במערכת העיכול.
האפשרויות העיקריות והנפוצות הם:
-טיפול שמרני ותומך: נתינת נוזלים וחומרים שונים אשר יקלו על יציאת הצואה ועל יציאת הגוף הזר באותו הזמן.
-אנדוסקופ: שליפה של הגוף זר באמצעות אנדוסקופ וצבת קטנה בקצהו. אפשרות זו גם מאפשרת לצפות במערכת העיכול ולהעריך את הנזק הפנימי אם ישנו.
-ניתוח- ניתוח כירורגי להוצאת הגוף הזר ממקומות בהם לא ניתן לשלוף אותו או לגרום ליציאתו באפשרויות אחרות.

שיני החלב, 28 במספר, אינם קבועות ונפילתם מתרחשת בדרך כלל בגיל 3 עד 7 חודשים. תחילה יפלו בשיניים החותכות בסביבות גיל 3 חודשים, לאחר מכן סביב גיל ה 4 חודשים הקדם טוחנות ובגיל חצי שנה עד שבעה חודשים יתחלפו השיניים הטוחנות והניבים. סך הכל לכלב הבוגר יהיו 42 שיניים אשר יחליפו את שיני החלב.

הריון מדומה היא תופעה הנראית כ 30 עד 50 ימים לאחר סיום הייחום ועלולה להופיע בין אם הכלבה הזדווגה ובין אם לא. זהו תהליך פיזיולוגי נורמטיבי וקשור למחזור ההורמונאלי של הכלבה כאשר הסימן הבולט ביותר להריון מדומה הוא עטינים מלאי חלב בכלבה ללא המלטה וללא נוכחות גורים.

- עטינים מלאים בחלב ללא המלטה וללא נוכחות של גורים.
- ארגון של "קן" ע"י הכלבה ושוכבת בו בתנוחה בציפייה לגורים.
-הכלבה אוספת בובות וחפצים שונים ומניחה אותן ב"קן" או סביבו.
-חוסר מנוחה ואי שקט
-חוסר עניין בפעילות גופנית
-דימוי המלטה
- התנהגות תוקפנית, בעיקר כלפי זרים.

עיקור הכלבה ימנע את המחזור וימנע הריון והריון מדומה.

מרבית המקרים לא דורשים התערבות רפואית וההיריון המדומה יעלם לאחר כשבוע עד שלושה שבועות. יחד עם זאת ההיריון המדומה עלולה לגרום לדלקת בעטינים או דלקת עור העטינים- דבר הדורש התערבות רפואית.

שקים אנאליים, או לחילופין בלוטות אנאליות, ממוקמות בשני צידי פי הטבעת בכלבים וחתולים ומכילות חומרי ריח המשמשים לסימון ונושאים מידע לגבי בעל החיים שהפריש את החומר.
במצב נורמטיבי השקים מתנקזים לחלק הפנימי של פי הטבעת בזמן לחיצה במתן צואה ומופרשים עמם.

במקרי גודש או דלקת בשקים האנאליים נראה את הכלב או החתול גוררים ישבן על הרצפה ואף נושך או מלקק את אזור האחוריים, אי נוחות בישיבה או במתן צרכים.