אז יצאתם לריצה טובה ומשחררת. הכנתם הכל: מסלול, ציוד, מים ואתם מלאים במוטיבציה.למקרה ששכחתם, אתם לא בחדר כושר סטרילי ואתם עלולים להיתקל בדרך בסוגים שונים של יצורים שברא הטבע. הנה לפניכם מספר הנחיות שיסייעו לכם כיצד לנהוג בעת מפגש כזה במהלך ריצה בשטח ובאיזה אופן יש לטפל בפגיעה:
נחשים: הנפוצים והמסוכנים ביותר, ביניהם בעיקר הצפע הארץ ישראלי, האפעה ושרף עין גדי. התסמינים באים לידי ביטוי בכאב חד באזור ההכשה, בצקת ונפיחות מתגברים, קשיי נשימה, ירידה בלחץ הדם ופגיעה במערכת העצבים אשר עשויה להוביל לבסוף למוות.
הטיפול המתאים בשטח הוא עצירה מוחלטת התנועה ושכיבה במקום, על מנת למנוע את התפשטות הארס דרך מחזור הדם. יש לזכור כי דופק גבוה יביא להתפשטות מהירה של הארס ולכן יש להישאר סטטיים בכדי להוריד את הדופק למינימום האפשרי.
במקביל, יש להזעיק שירותי מד״א באופן מיידי ולהתפנות לבית החולים הקרוב שם יינתנו תרופות נגד כאבים, עירוי נוזלים ונסיוב יעודי. במידת האפשר, נסו לזכור את הדוגמא שעל גוף הנחש על מנת לאפיינו בבית החולים. הדבר עשוי להקל בבחירת הנסיוב המתאים.
הדרך הטובה ביותר למנוע הכשת נחש היא אמנם לבישת ביגוד ארוך ונעליים גבוהות וסגורות, אך מאחר ובגדי ונעלי ריצה אינם כאלה רצוי להימנע מריצה בתוך סבך נמוך, להימנע מהפיכת אבנים ועצמים אחרים, ולהשתדל לרוץ בימים החמים של השנה בשבילי כורכר סלולים דווקא ופחות בסינגלים צפופים.
עקרבים: הנפוצים שביניהם הם העקרב הצהוב והעקרב השחור.
חשוב לציין שבניגוד למיתוס הקטלני של העקרב הצהוב, קיימים דווקא סוגים של עקרבים שחורים שהארס שלהם קטלני יותר משל הצהובים.
תסמיני הארס באים לידי ביטוי בכאב עז באזור העקיצה, נפיחות, חום גבוה, הקאות, דופק מהיר. הפעולות הנחוצות בשטח דומות מאוד לאלו של הכשת נחש: עצירה מוחלטת של התנועה ודיווח מהיר למד״א לטובת חילוץ מיידי לקבלת טיפול ביית החולים.
עכבישים: המוכרים והמסוכנים במיוחד הם האלמנה השחורה ועכביש ששן חום.
באופן מפתיע, נשיכת העכביש לעיתים כלל אינה מורגשת והתגובה מתפתחת רק כעבור מספר שעות מרגע הנשיכה.
תגובה זו תאופיין בנמק מקומי באזור הנשיכה, קשיי נשימה, כאבי בטן, חום גבוה והזעה מרובה. גם כנגד נשיכת עכביש דרוש פינוי מיידי לקבלת טיפול רפואי אשר יכלול עירוי תוך ורידי, תרופות נגד חום וכאבים, ובמקרה של נשיכת אלמנה שחורה יינתן גם נסיוב של הארס.
תנים ושועלים: כאשר אנו רצים בשטחים הפתוחים, אנו עלולים לפגוש בתנים או שועלים.
במפגש כזה, מומלץ להתרחק מהחיה ולהימנע ממגע עימה. עם זאת, נשיכת מטיילים אירעה לא אחת ולכן חשוב לזכור כיצד לנהוג במקרה כזה. כתוצאה מנשיכה, ישנה סכנה של זיהום מקומי כתוצאה של חיידקים המצויים בחלל הפה של אותן חיות.
התסמינים יבואו לידי ביטוי בנפיחות, חום, חוסר תאבון והפרשה מוגלתית באזור הנשיכה.
הסיכון המשמעותי ביותר טמון בנשיכה העשויה להעביר את נגיף מחלת הכלבת. מחלה זו מסוכנת ביותר ונפוצה בישראל בעיקר בקרב חיות בר כתנים, שועלים ועטלפים.
הנגיף מועבר בנוזלי הפה של חיה הנושכת, והתסמינים יתבטאו בפגיעה במערכת העצבים עד לרמת שיתוק ובהמשך מוות. אין תרופה לכלבת אשר התפרצה לאחר תקופת הדגירה של הנגיף בגוף, ולכן אדם שאינו מטופל בזמן על ידי חיסון בנוגדנים לא ישרוד.
החיסון ניתן בחמש מנות לאורך 28 ימים וחשוב לדעת שהיות ומחלת הכלבת היא למעשה דלקת מוח חריפה, ככל שאזור הנשיכה קרוב יותר לראש כך דחוף וחיוני יותר לקבל טיפול רפואי מתאים.לא בכל מצב של נשיכה נטופל דווקא בחיסון הפעיל. ההחלטה תתקבל על ידי ניתוח של מספר פקטורים שונים, ביניהם: מיקום הנשיכה, סוג החיה הנושכת, האזור בארץ שבו אירעה הנשיכה, תוצאות בדיקת החיה כנגד נגיף הכלבת (רק במקרה וניתן לתפוס אותה כמו שנהוג בנשיכת כלב).
חזירי בר: חזירי הבר המשוטטים בשטח בישראל יכולים להגיע למשקל של כ-150 קג'. הם פעילים בעיקר בשעות החשיכה ולקראת השחר העולה.
החזירים באופן כללי מעדיפים להתרחק מבני אדם. הם לא נוטים לתקוף אנשים המצויים בקרבתם, אלא לרוב ימלטו במהירות. עם זאת, כאשר חזיר מרגיש מאוים וחסר יכולת להימלט, או כשמדובר בחזירה המגוננת על גוריה, הם בהחלט עלולים לתקוף את האדם המצוי בקרבתם ולפצוע אותו באופן קשה.
הזכרים מרכינים את ראשם, מסתערים ונוגחים כלפי מעלה עם חטיהם החדים. הנקבות, שהן בעלות חטים קטנים יותר, מסתערות עם ראש מורם ופה פתוח בנשיכה. התקפות כאלה עשויות להביא לפציעה קשה, לטראומה ולעיתים גם לאיבוד דם בכמות משמעותית.
הכלל במפגש עם חזירי בר הוא פשוט ביותר: לנסות ככל שניתן להימנע ממפגש קרוב, אך אם כזה קורה עלינו לחזור על עקבותינו בצורה רגועה ואיטית ולהתרחק מהחזיר לכיוון אחר.
חיות בר אחרות: ישנן חיות בר רבות בישראל ולכן קשה לספק המלצות מסודרות עבור התמודדות עם כולן.
יחד יחד עם זאת, הקפדה על מספר כללי ברזל עשויה לסייע לנו להימנע ממפגשים לא נעימים עם דיירי הטבע:
1. אל תברח, אלא עצור במקום. בריחה בדרך כלל מסמנת אותך אצל חיית הבר כטרף.
2. שמור על קשר עין והתחל נסיגה לכיוון אחר בקצב איטי.
3.אם החיה ניגשת בהתעניינות, יש להיראות מאיים על ידי הרמת הידיים מעלה לשם העצמת הגודל. במקביל, המשך להתרחק בזהירות.
4. לעולם אל תתגרה בחיית בר ובמיוחד אל תיכנס בין אם לגוריה.
5. השתדל לא לתת לחיית המחמד שלך לרדוף אחר חיית בר.
6. הפגן כבוד כלפי חיות הבר. הן עשויות להיות מסוכנות עבורך כשהן מתגוננות או תופסות אותך כטרף.
הכתוב: ד״ר אוהד טילס מרקוס, DVM, MRCVS, ווטרינר
אוהד טילס-מרקוס
24-7vet.co.il